גבולות ובחירה בשעת השינה של פעוטות

סביב גיל שנתיים ילדים מגלים שהם נפרדים מאיתנו: יש להם רצונות משלהם, רגשות משלהם, והם רוצים להחליט. במקביל הם לומדים לדבר, לטפס ולצאת מהמיטה. כל זה מגיע גם לשעת השינה.

פעוט שמתנגד לא עושה "דווקא" ולא מפעיל מניפולציות. הוא מגלה את העצמאות שלו ומחפש דרכים להגיע למטרה. כשמסתכלים על זה בעיניים אמפתיות, הרבה יותר קל לא לכעוס.

למה גבולות חשובים

ילד צריך מרחב משחק, אבל מרחב תחום ומוגן. כשאין גבולות, הוא מרגיש אחריות גדולה מדי לכתפיים קטנות – ומחפש את הגבול, כי הוא יודע שהוא קיים. וחשוב לזכור: אם אין גבולות ביום, לא יהיו גבולות בלילה.

בחירה ב"איך", לא ב"אם"

על ההליכה לישון אין דיון. הבחירה היא באיך: "אתה רוצה ללכת למיטה ברגליים או בקפיצות?", "איזו פיג'מה, הכחולה או האדומה?". שאלה כמו "אתה רוצה ללכת לישון?" מזמינה "לא", ופותחת משא ומתן שלא התכוונתם אליו.

אם הילד מתקשה לבחור, אפשר לבחור בשבילו באמפתיה: "אני רואה שקשה לך להחליט, הפעם אני אבחר, ובפעם הבאה תבחר אתה". אם הוא מאוכזב מהבחירה שלו, שקפו: "אני מבינה שהתאכזבת, בפעם הבאה תוכל לבחור אחרת". הגבול נשאר, והוא לומד.

תוצאות, לא איומים

• אמרו מראש מה יקרה: "אם ניכנס למיטה מאוחר, לא יישאר זמן לסיפור". כך הילד יכול לבחור, ולוקח אחריות על הבחירה.
• עמדו מאחורי המילה שלכם. איום שלא מתממש שובר את הסמכות ההורית.
• אל תשלפו עונש ברגע, ואל תבטיחו משהו שלא תוכלו לעמוד בו.

שפה חיובית

ילדים קטנים לא תמיד "שומעים" את המילה לא. ספרו להם מה כן: "עכשיו שוכבים במיטה" במקום "אל תקום". ומה שאי אפשר עכשיו, אפשר לתת לו אופק: "נשחק בזה מחר בבוקר".

עוד מים, עוד פיפי, עוד חיבוק

בגיל הזה ילדים נזכרים פתאום בהמון דברים ממש כשמכבים את האור. במקום להילחם בזה, הכניסו את כל אלה לטקס השינה: לשתות, פיפי, להגיד לילה טוב לבובות, לדבר על היום – באופן קבוע, ובזמן. הכינו אותו מראש, כדי שיספיק את מה שחשוב לו. וכשמכבים את האור, נכנסים למיטה ונשארים בה עד הבוקר.