מעבר למיטת מעבר ונשארים במיטה עד הבוקר

רוב הילדים ישנים במיטת תינוק עם סורגים עד שהם יוצאים ממנה, או עד גיל שנתיים בערך. אז עוברים למיטת מעבר – נמוכה, בלי סורגים, שקל לעלות אליה ולרדת ממנה. סביב גיל 3–4 עוברים למיטת יחיד רגילה.

כדאי לשאול את עצמכם למה אתם עוברים עכשיו. אם הילד מטפס ועלול ליפול – עוברים מיד, בלי לחכות. אם זו בחירה שלכם וכרגע הוא ישן טוב, אפשר לתכנן את המעבר בנחת.

איך מכינים את המעבר

• שינוי אחד בכל פעם. אם יש שינוי אחר באוויר – גן חדש, גמילה, אח חדש – אפשר לדחות את המעבר בשבוע או שבועיים (אלא אם יש סכנה).
• שתפו את הילד: לבחור יחד מצעים, בובה, לעזור להרכיב ולקשט. כשהוא בוחר, המיטה הופכת לשלו.
• שמרו על העוגנים: אותו טקס שינה, אותו סדר פעולות.
• תנו לו להכיר את המיטה החדשה גם בשעות הערות.
• אפשר להחליף קודם את המיטה בחדר המוכר, ורק אחר כך לעבור חדר.

"בלילה נשארים במיטה"

בלי סורגים, סביר שהילד ינסה לצאת – וזה בסדר להתכונן לזה מראש. בהתחלה שבו לידו עד שהוא נרדם, והתרחקו בהדרגה. כשאתם בחדר, אין לו סיבה לחפש אתכם, וכך לומדים את הגבול בצורה מוחשית. שבחו אותו על כל הצלחה: "איזה יופי, ישנת כל הלילה במיטה שלך".

כשהוא יוצא מהמיטה

לא משתמשים בכוח, באיומים או בעונשים. מחזירים אותו למיטה, בהדרגה:

• בהתחלה מלווים אותו חזרה – ואם צריך, מרימים ומחזירים.
• אחר כך הולכים לצידו, והוא הולך בעצמו.
• אחר כך: "לך למיטה, אני תכף מגיעה" – ובאמת מגיעים.
• ובסוף מספיק לומר: "עכשיו לילה, חוזרים למיטה".

מה לצפות

לרוב שני הלילות הראשונים הם הקשים ביותר. יהיו בכי והרדמות ארוכות יותר, ולכן כדאי להתחיל את תהליך השינה מוקדם מהרגיל, כדי שהילד לא יגיע לעייפות יתר. ההתמדה שלכם היא המפתח: ילד שמגלה שאחרי מספיק בכי לוקחים אותו למיטה שלכם, ילמד לבכות יותר.

אם הוא מתקשה לחזור לחדר, דברו איתו: מה יעזור לו? אולי שמיכי, בובה או חולצה של אמא. אם הקושי יושב על פחד, למשל אחרי תקופה של אזעקות, דברו על הפחד, צרו חוויות חיוביות בחדר ותנו לו זמן. ואם חסר לו הזמן איתכם שהיה לו כשישן לידכם, הוסיפו אותו ביום.